בדידות עוטפת

בדידות עוטפת/ יונית שקד גולן

להסתכל בעיניים,
לא לחשוב.
לטייל, אולי בשניים,
להרגיש קרוב.

היו שנים שזה היה יום יום,
עכשיו שנים שזה אינו
ורק השקט שוב לחלום
נותר שם  בעינו.

כשהעצים מתחזקים לגובה
והנהרות שוצפים בבגרותם,
בדידות עוטפת בקמטי שיבה
אנשים בזיקנתם.

הילדים מזמן עזבו,
הדירה ריקה.
התחושות שלא כבו,
הם לחיים זיקה.

בימים שהשקט נעשה רועם,
הלב רוצה שמישהו ישאל:
הי, מה קורה? מה נשמע איתכם?
זה לא קורה כל כך, חבל...

כשהעצים מתחזקים לגובה
והנהרות שוצפים בבגרותם,
בדידות עוטפת בקמטי שיבה
אנשים בזיקנתם.

כולך נשמה

כולך נשמה/ יונית שקד גולן

את כולך נשמה,
עגולה, מרחפת
וסביבך הדממה
כזעקה מהדהדת.

לוחצת חזק
כשצריך להשפיע.
מרפה כבזק
והרוך בך מכניע.

את כולך נשמה
ועודך מרצדת,
כקרן חמה
מבפנים את רוקדת.

את נותנת לקצב
לזרום אל היום
ולוכדת כל רגע
כמו היה הוא חלום.

את כולך נשמה.
בצאתך לעולם
שחררי נשימה
כי יופייך הוא מושלם.

אֲנִי מוֹחַהַת!

אֲנִי מוֹחַהַת!

צילום: יואל לוי

אֲנִי מוֹחַהַת! אֲנִי מוֹחַהַת!
כֵּן כָּךְ יֵשׁ לְבַטֵּא זֹאת, אֲנִי יוֹדַעַת.
מַתְמִיד הָיְתָה בִּי מְחָאָתִי הָאִישִׁית,
הַפְּנִימִית, מְחָאָה חֲזָקָה מְחָאָה רִגְשִׁית.
אֶת הַמְּחָאָה שֶׁלִּי אֲנִי מֹחֶהֶת שָׁנִים,
אֶת הַמְּחָאָה שֶׁלִּי אֲנִי שׁוֹמֶרֶת בִּפְנִים.
לֹא תָּמִיד הִצְלִיחָה לְהָגֵן עַל גּוּפַי,
אַךְ תָּמִיד הָיְתָה רְפוּאָה לְנַפְשִׁי וְאָפְיִי.
הַהַצְלָחָה שֶׁלִּי לִפְרֹץ מַעְגָּלִים
הִיא מְחָאָתָם שֶׁל אֵלֶּה הַנִּגְאָלִים.
מַעְגְּלֵי אַלִּימוּת שֶׁהִצְתַּלְּבוּ בְּחַיַּי
בְכָל יוֹם שֶׁעוֹבֵר מִתְנַקִּים מַעֲלַי.
הַמְּחָאָה שֶׁלִּי, מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה הַמּוֹנִית,
לְעוֹלָם מְחָאָתִי תָּהָא פְּנִימִית, חֲזָקָה וְעָצְמָתִית.

אמאבא

אִמָּאַבָּא

מילים ולחן: יונית שקד גולן

אִתִּי לְצִדִּי כָּל הַדֶּרֶךְ,

מְחַזְּקִים מְבַקְּרִים מַמְלִיצִים.

הֵם לִמְּדוּנִי לָדַעַת מַה עֵרֶךְ

רְגָעִים, שֶׁחוֹלְפִים וְאָצִים.

אִמָּא אַחַת אַבָּא אֶחָד,

שְׁנֵיכֶם עַל לוּחַ לִבִּי.

כָּל זִכָּרוֹן שֶׁעֹלֶה וְהוּא חַד,

זֶהוּ קוֹלְכֶם שֶׁפּוֹעֵם בִּי.

בְּיוֹשְרָה, נְדִיבוּת, בְּאַהֲבָה,

נְטַעְתֶּם זִרְעֵי הִגָּיוֹן.

לָדַעַת מַה טוֹב וּמַה רַע,

לָתֵת  מֵעַצְמִי בְּלִי חֶשְׁבּוֹן.

אִמָּא אַחַת אַבָּא אֶחָד,

שְׁנֵיכֶם עַל לוּחַ לִבִּי.

כָּל זִכָּרוֹן שֶׁעֹלֶה וְהוּא חַד,

זֶהוּ קוֹלְכֶם שֶׁפּוֹעֵם בִּי.

יָדַיִם וְלֵב שֶׁל זָהָב,

הֶרְאוּ לִי שֶׁאֵין לְוַתֵּר.

כָּל קֹשִׁי אֲאַמֵּץ וְאֹהַב,

וְהוּא יְחַזְּקֵנִי יוֹתֵר.

אִמָּא אַחַת אַבָּא אֶחָד.....

מול מי את ניצבת

מול מי את ניצבת?
מילים ולחן: יונית שקד גולן

מי האויב למולו את ניצבת?
אין לי אויבים ואינני חייבת!
מדוע, אם כן, ידייך קפוצות?
נמנעת אני מטעויות נפוצות.

אם ותטעי מה אז לך יִקְרֵה?
מדוע אטעה? אין מקום למקרה!
כולנו עושים בחיים טעויות...
על כן עליי עירנית להיות!

אם לא תעשי טעויות, 
איך תלמדי להיות?
אם לא תנסי, איך תגלי
שמטעויות רק תגדלי?

ומה אם אני אטעה בגדול?
מה אם משם לא אוכל כבר לגדול?
אם אפול אשבר בפומבי,
איך אוכל מכאן להמריא?

שאשאל אותך שוב, מי לך אויב?
מי בך מַכֶּה במקום שכואב?
מי האויב שאותך מרתק?
ובלי שתדעי אותך משתק!

אם לא תעשי טעויות, 
איך תלמדי להיות?
אם לא תנסי, איך תגלי
שמטעויות רק תגדלי?

https://drive.google.com/file/d/0B8MTMWUKRstvbFQxc1F0bk1Yb2M/view?usp=drivesdk

האישה שאיתו

אמש הלך לעולמו אדם גדול, איש רוח, אהוב על כל הבריות ואוהב אדם, אדם יוצא דופן בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. אדם שבלכתו משאיר לנו מורשת נפלאה להמשיך ולקיים והלוואי ונדע לעשות זאת.
לרעייתו ב20 השנים האחרונות, אישה מיוחדת במינה, יש יד ורגל בעשייתו ובזה שהגיע לשיבה טובה בצלילות הדעת ובחן.
כמי שאוהבת את שניהם אהבה גדולה, אני מקדישה את המילים הבאות לשניהם.
(השיר נכתב בתחילה כהפתעה למירי שפיר שתיבדל לחיים ארוכים ונועד למטרה אחרת, אך מותו של יצחק שינה את אחריתו).

האישה שאיתו

מילים: יונית שקד גולן

לצידו עומדת,

בזרועו חובקת,

יפה היא ונאווה.

אצילית ונהדרת,

מבפנים מוארת,

אומרת ענווה.

חיוכה נוגע,

מבטה קורן,

נוסך שלווה רוגֵע.

מַרְאַה אולי יַטְעֶה,

עדִין כמעט שביר,

אך בעוצמה שופע.

דגול האיש שלה,

שבא מן הבוסתן.

אהוב ונערץ,

נשא עַמוֹ איתן.

חמישי עלה,

כיהן כאן בגאון.

הומור שנון גילה,

יצחק זה הנבון.

מירי ויצחק,

פתחו בפרק ב'

ספר חיים של שניים.

בציפורן עדינה

פרק זה נכתב,

בין דן לירושלים.

דגול האיש שלה,

שבא מן הבוסתן.

אהוב ונערץ,

נשא עַמוֹ איתן.

חמישי עלה,

וכיהן כאן בגאון.

הומור שנון גילה,

יצחק זה הנבון.

שותפה את החובות,

בהוד תמיד קיבלה,

ונשאה את המטען.

בבחיר ליבה הביטה,

בכבוד ואהבה,

כשעל זרועה נשען.

יצחק נפרד ממירי,

בדרכו הכֹה שְלֵוַוה,

ביום של מנוחה.

למול העם שכה אהב,

ספדה לו ואמרה,

הייתה לי זכות לחיות איתך.

דגול היה האיש שלה,

שבא מן הבוסתן.

אהוב ונערץ,

נשא עַמוֹ איתן.

ואם היה נשאל,

ודאי היה עונה,

כי בזכותה נגאל,

היא הייתה לו מעַנֶה.

 

 מירי שפיר תיבדל לחיים ארוכים והנשיא החמישי מר יצחק נבון ז"ל (התמונה מכנס הלאדינו 2011 בחיפה של העמותה לקידום מורשת הלדינו בחיפה והצפון)

הפיתרון- מאדים?

הפיתרון- מאדים?
מילים: יונית שקד גולן
סהרורים לאור היום,
אובדים בים של נקמה,
ובלילות כבד איום,
נישא העול של האֵימַה.

חשד ניטע בלב הכל
ואין חבר ואין מַכַּר
כשהשפיות איבדה תַ'קוֹל
הכל הפך עַקָר וקַר.

אין כאן יום ואין כאן לֵיל
בלי חיבוטים בלי תהיות:
האם לזה פִילֶל האל?
האם רק כך נגזר להיות?

פתאום הכל גדול עלינו,
פתאום אבדה לנו בִּינָה,
אותה בִּינָה שתצילנו
אֵינה נמצאת, פשוט אֵינה!

אולי הגיעה שוב העת
בְּלֵית ברירה, לבנות תיבה
מבול של זעם מאותֶת
דרוש מִשְנֶה של מחשבה

אין כאן יום ואין כאן ליל
בלי חיבוטים בלי תהיות:
האם לזה פילל האל?
האם רק כך נגזר להיות?

אז מי יהיה ה"נוח" שמוכן
את התיבה לנהוג כעת,
לבחור פרטים על הדוּכן
מלֹא האחריות לשֶאת

למאדים יַגְלֶה כולם
הן מים שם כבר נמצאו
ומחדש יִבְרַא עולם
שבו שנאה לא תמצאו.

אין כאן יום ואין כאן ליל
בלי חיבוטים בלי תהיות:
האם לזה פילל האל?
האם רק כך נגזר להיות?