האישה שאיתו

אמש הלך לעולמו אדם גדול, איש רוח, אהוב על כל הבריות ואוהב אדם, אדם יוצא דופן בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. אדם שבלכתו משאיר לנו מורשת נפלאה להמשיך ולקיים והלוואי ונדע לעשות זאת.
לרעייתו ב20 השנים האחרונות, אישה מיוחדת במינה, יש יד ורגל בעשייתו ובזה שהגיע לשיבה טובה בצלילות הדעת ובחן.
כמי שאוהבת את שניהם אהבה גדולה, אני מקדישה את המילים הבאות לשניהם.
(השיר נכתב בתחילה כהפתעה למירי שפיר שתיבדל לחיים ארוכים ונועד למטרה אחרת, אך מותו של יצחק שינה את אחריתו).

האישה שאיתו

מילים: יונית שקד גולן

לצידו עומדת,

בזרועו חובקת,

יפה היא ונאווה.

אצילית ונהדרת,

מבפנים מוארת,

אומרת ענווה.

חיוכה נוגע,

מבטה קורן,

נוסך שלווה רוגֵע.

מַרְאַה אולי יַטְעֶה,

עדִין כמעט שביר,

אך בעוצמה שופע.

דגול האיש שלה,

שבא מן הבוסתן.

אהוב ונערץ,

נשא עַמוֹ איתן.

חמישי עלה,

כיהן כאן בגאון.

הומור שנון גילה,

יצחק זה הנבון.

מירי ויצחק,

פתחו בפרק ב'

ספר חיים של שניים.

בציפורן עדינה

פרק זה נכתב,

בין דן לירושלים.

דגול האיש שלה,

שבא מן הבוסתן.

אהוב ונערץ,

נשא עַמוֹ איתן.

חמישי עלה,

וכיהן כאן בגאון.

הומור שנון גילה,

יצחק זה הנבון.

שותפה את החובות,

בהוד תמיד קיבלה,

ונשאה את המטען.

בבחיר ליבה הביטה,

בכבוד ואהבה,

כשעל זרועה נשען.

יצחק נפרד ממירי,

בדרכו הכֹה שְלֵוַוה,

ביום של מנוחה.

למול העם שכה אהב,

ספדה לו ואמרה,

הייתה לי זכות לחיות איתך.

דגול היה האיש שלה,

שבא מן הבוסתן.

אהוב ונערץ,

נשא עַמוֹ איתן.

ואם היה נשאל,

ודאי היה עונה,

כי בזכותה נגאל,

היא הייתה לו מעַנֶה.

 

 מירי שפיר תיבדל לחיים ארוכים והנשיא החמישי מר יצחק נבון ז"ל (התמונה מכנס הלאדינו 2011 בחיפה של העמותה לקידום מורשת הלדינו בחיפה והצפון)