הפיתרון- מאדים?

הפיתרון- מאדים?
מילים: יונית שקד גולן
סהרורים לאור היום,
אובדים בים של נקמה,
ובלילות כבד איום,
נישא העול של האֵימַה.

חשד ניטע בלב הכל
ואין חבר ואין מַכַּר
כשהשפיות איבדה תַ'קוֹל
הכל הפך עַקָר וקַר.

אין כאן יום ואין כאן לֵיל
בלי חיבוטים בלי תהיות:
האם לזה פִילֶל האל?
האם רק כך נגזר להיות?

פתאום הכל גדול עלינו,
פתאום אבדה לנו בִּינָה,
אותה בִּינָה שתצילנו
אֵינה נמצאת, פשוט אֵינה!

אולי הגיעה שוב העת
בְּלֵית ברירה, לבנות תיבה
מבול של זעם מאותֶת
דרוש מִשְנֶה של מחשבה

אין כאן יום ואין כאן ליל
בלי חיבוטים בלי תהיות:
האם לזה פילל האל?
האם רק כך נגזר להיות?

אז מי יהיה ה"נוח" שמוכן
את התיבה לנהוג כעת,
לבחור פרטים על הדוּכן
מלֹא האחריות לשֶאת

למאדים יַגְלֶה כולם
הן מים שם כבר נמצאו
ומחדש יִבְרַא עולם
שבו שנאה לא תמצאו.

אין כאן יום ואין כאן ליל
בלי חיבוטים בלי תהיות:
האם לזה פילל האל?
האם רק כך נגזר להיות?

ארמון אלהמברה

ארמון אלהמברה

מילים ולחן: יונית שקד גולן

על שפת המזרקה ציפור,
קטנה לוגמת מים.
קרניים ארוכות של אור,
בין עצים נושקי שמים.

שמש את חוּמה שולחת
ושיחים טובלים ירוק.
מלכים רוו פֹּה נַחַת
ונשים יגון עמוק.

נשים חַיוּ כאן כְּבוּבּוֹת!
קינה נישאה אל מֵי מבּוּע...
ועד היום בַּמְבוֹאוֹת,
נישא הצליל, שואל מדוע?

הגן מרהיב, שופע יופי
ורק זָרִים פוקדיו עכשיו,
והארמון, אף הוא בלי דופי,
אך רק ציפור תלגום מימיו.

שמש את חוּמה שולחת
ושיחים טובלים ירוק.
מלכים רוו פֹּה נַחַת
ונשים יגון עמוק.

נשים חַיוּ כאן כְּבוּבּוֹת!
קינה נישאה אל מֵי מבּוּע...
ועד היום בַּמְבוֹאוֹת,
נישא הצליל, שואל מדוע?