לאה ולא תדע מנוח
מילים: יונית שקד גולן
שירה הומה מגעגוע,
חיים שלמים כתעתוע,
נימי הנפש נפרשים,
על הפחדים לא מכסים.
פרוזה מציפה בדידות,
רעב גדול לידידות.
הלב נמצא עוד בגלות,
כל יום ויום הוא התגלות.
הפנים אינן חושפות,
עשן סיגריה הן נושפות.
רק הקמטים קצת מסגירים,
שבילים קטנים וערירים.
והשירים כמו מסכה,
ברוך הם מחבקים אותך,
מן מעטה שמכסה,
זך להיות הוא מנסה.
אך אל ייפול לתוך מסגרת,
לא לו רצון לכלוא הגברת.
חופשיה היא תיוותר,
ובזה החופש תסתתר.
חוה אחת הרבה אדם,
והאדם ירקוד על דם.
גברים אז שיחרו לטרף,
סביב לה חגו ללא הרף.
לאה ולא תדע מנוח,
מן היצירה לקחה הכוח,
שורשיה לא נטשה,
גופה כאן אך שם נפשה.
