החיים בעידן שהכל בו פועל על מהירות שיא והישגיי
על,
מצריכים אותנו לעמוד בקצבה של הקידמה: האינטרנט
הכי מהיר, הטלפון הכי מהיר, הרכב הכי מהיר, הדרך הכי מהירה להגיע מנק' אחת לנק'
שנייה וכן הלאה...
כמה מזה משפיע עלינו ואיך? אני
מניחה שכל אחד על עצמו יודע.
על אף השוני מאדם לאדם, בתקופות עמוסות אשר
נמשכות זמן, כולנו נחווה מדי פעם רגעי שבירה. וכשנרגע הכל, מה אז?
על עצמי אוכל לומר שלא פעם אני נשארת עם חוסר המנוחה :-)
מילים: יונית שקד גולן
ימים שקטים ושלווים לכולנו
כשהגוף כה מותש
ויגע,
הפנים מתקמטים
וקמלים.
נראה כשבפנים
לא רוגע,
על פני כעסים
מתגלים.
ואני לא רציתי
לכעוס,
אך קשה הוא
היום ומושך,
את תוויי הפנים
יהרוס,
ישווה לי מראה
כה נושך.
אז רציתי
לחשוב, לכשילכו
העייפות וחוסר
השקט,
במקומם בנפשי
יתארחו
שלווה ונהרה
ממרקת.
בתחינה הזמנתי
אותם
לבוא להפוך בני
ביתי,
קיוויתי שפניי
בראותם
יירגעו ותאיר
נשמתי
אך נפשי, עם
עצמה מסוכסכת,
לא הסכינה
לחיות בשלום,
מִיָם השלווה
היא מושלכת,
בסערות מתחילה
לחלום.
מאד אהבתי!
השבמחק